אל מתן 2004 בע"מ נ' מי כרמל בע"מ

החלטה

בפני בקשה שכותרתה "בקשה בהולה למתן צו זמני לעיכוב הליכי הגבייה שהטילה המשיבה כנגד המבקשת".

בעקבות הבקשה והתגובה קבעתי דיון בפני אשר התקיים ביום 26.3.14.

המבקשת עוסקת בעסקי האירועים ובבעלותה אולם אירועים. המשיבה הינה חברה ציבורית המשמשת כתאגיד מים לפי חוק תאגידי מים וביוב.

המשיבה פנתה למבקשת בדרישה לתשלום עבור שפכים אסורים וחריגים והסתמכה על סעיף 3 לכללי תאגידי מים וביוב.

לטענת המבקשת מלבד צירוף הדיגומים שביצעה המשיבה לטענתה, לא העבירה בפועל אל המבקשת כל מסמך המעיד על אי תקינות הדיגומים הנטענים. לכן מסבירה המבקשת פעלה לביצוע בדיקה מטעמה כדי להוכיח כי אין ממש בטענותיה של המשיבה.

המבקשת טוענת כי בזמן זה נקטה המשיבה בהליכי גבייה מנהליים כשהסמכות להם ניתנה מכוח פקודת המיסים (גבייה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות), הוראת שעה תש"ס 2000, לפיכך טוענת המבקשת אין לנקוט הליכי גבייה כל עוד החוב שנוי במחלוקת ותלוי ועומד לגביו הליך משפטי שטרם הסתיים בהכרעה חלוטה. הגם שבטיעוניו בפני ציין ב"כ המבקשת כי לאור טיעון זה אין רלוונטיות למאזן הנוחות, טענה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה שכן לשמור על המצב הקיים ולא ישנה את הזכויות של הצדדים בעת הזאת, יש להורות על כן על עיכוב הליכי גבייה תוך צו מניעה כאמור.

בתשובה לשאלת ביהמ"ש בדיון מיום 26.3.14 המתייחס לשיהוי בהגשת בקשה זו לביהמ"ש היפנה ב"כ המבקשת למכתבו של עו"ד ערן עמבר מיום 30.10.13 ותשובתה של עו"ד רעות בן נועם אשר ניתנה בתאריך 17.11.13. לטענת המבקשת השיהוי נגרם באשמת המשיבה ובאי מסירת המידע הדרוש מהמשיבה.

המשיבה בתגובתה המפורטת הבהירה, כי המבקשת הינה צרכנית של המשיבה, אשר בחרה לסרב לשלם את חובותיה למשיבה בגין הטיפול בשפכי התעשייה המוזרמים ממנה ולכן הופעלו נגדה הליכי גבייה. התאגיד נטול כלים לאכיפה ולמניעת הזרמת המזהמים זולת גביית התשלומים בהתאם לכללי השפכים וזאת מכיוון שהתאגיד אינו רשאי לנתק צרכן ממערכת הביוב.

המשיבה מדגישה, כי המבקשת נזכרה לפנות בערר למוסמך במשרד להגנת הסביבה רק כעת חודשים רבים לאחר שקבלה את דרישת התשלום ולאחר פעולות דיגום שביצעה על פי דין.

המשיבה מדגישה, כי נשלחו למבקשת התראות לפני עיקול. רק לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונות בנק של המבקשת נזכרה לפנות בבקשה זו ומדובר בשיהוי קיצוני לאחר שחלפו חודשים מקבלת דרישות התשלום ומועדי תשלומם.

המשיבה מדגישה, כי כבר למעלה משנה, דהיינו, כבר בתחילת שנת 2013 קבלה המבקשת הודעה על הכללתה בתוכנית הניטור של המשיבה לשנת 2013 הודעה זו כללה פירוט מירבי בדבר הערכות ליישום כללי השפכים. המבקשת לא טרחה לפנות בערר או בבקשה שכזו בסמוך למועדים אלה.

המשיבה מדגישה, כי אין כל פגם בביצוע הדיגומים בשפכי המפעל ו/או בחיובים שהושתו על המבקשת ואשר בוצעו לטענתה באופן דקדקני בהתאם לכללים.

המשיבה מדגישה, כי מאזן הנוחות נוטע באופן מכריע לטובתה בעוד שלמבקשת לא ייגרמו נזקים ובוודאי לא הפיכים אם תחויב לשלם את החיובים בגין הטיפול בשפכיה. בהתאם לכללי רשות המים, תעריפי המים והביוב אשר משולמים תחת מחאה ויש הצדקה להחזיר אותם מושבים בצירוף ריבית מן הגבוהות במשק אם יתברר כאמור שנגבו ביתר.

המשיבה מדגישה, כי ציבורית קשה להצדיק מניעת אכיפה כנגד מפעל ללא כל עילה כאשר המשיבה פועלת בהתאם לחובה החלה עליה להפעיל הליכי גבייה נחושים ושוויוניים ללא אפליה על כלל הצרכנים.

לאחר בחינת טענות הצדדים, בבקשות שהוגשו, לאחר עיון במסמכים שצורפו ובשמיעת טיעוניהם בע"פ שנערכו בישיבה מיום 26.3.14, אני נותן בזאת את החלטתי.

החלטה זו ניתנת בבקשה לצו המניעה בלבד, לאחר מתן ההחלטה ניתנת אורכה למשיבה להגיש כתב הגנה כמקובל ולאחר שתגיש כתב הגנה ינווט התיק בפני שופט.

דין הבקשה להידחות.

להלן נימוקיי:

1.בטיעוניו בע"פ בפני, קיבל ב"כ המבקשת את העמדה שלאור העובדה שמדובר בסעד זמני, שהינו סעד מן היושר יתרכז ביהמ"ש בנושא הסעד הזמני ופחות בנושא התיק העיקרי שהוא יידון במסגרת המרצת הפתיחה, אלא שהמבקשת כשלה בעמידה בכל אותם פרמטרים נשוא הסעדים הזמניים.